הסיפור של שושי

“אני כבר מחכה להחזיק את שושי שלנו על הידיים. היא תהיה בכורה מהממת. דומה לאמא שלי”. אמרתי לבעלי שבועיים אחרי החתונה.

שושנה זהו שמה של אימי. היא נפטרה כשהייתי בת שמונה עשרה.

“ואם יהיו לנו שלושה בנים קודם, זו יכולה להיות המתנה ארוכה.?” אמר לי בעלי.

“לא יודעת. יש לי הרגשה שתהיה לנו בכורונת.”

“ולי יש הרגשה שאת מתחילה לחכות מוקדם מידי”. הוא אמר.

השיחה הזאת ריחפה בחלל ביתנו במשך שבע שנים תמימות לאחר מכן. הטרגדיה הייתה ששתינו צדקנו, ההמתנה הייתה ארוכה וקורעת, ולא כי היו שלושה בנים לפני.

בלי אמא פסעתי את המסלול הדומע הזה, בדרך לשושי. אתם ב”בוני עולם” הייתם בשבילי הכל. הייתם אמא שפוסעת לידי, הייתם אבא שלא צריך להיזהר מלצער אותו, הייתם אחים לצרה ואחים בכלל. בהתרגשות גדולה מיהרנו עכשיו לפתח לכם מהתמונות הראשונות של שושי. בדיוק כמו הורים. בדיוק כמו סבא וסבתא…

לחצו כאן לתרומות »